#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	שצט. המוכר יין לחבירו והחמיץ מה הדין ומדוע? 	"בדעת רב עי' בתשובה שפח 2). בדעת שמואל עי' בתשובה שפט. לר' יוסי בר' חנינא בקנקנים דלוקח אינו חייב באחריותו שיש לומר שקנקניו גרמו. בקנקנים דמוכר אם א""ל למקפה חייב באחריותו שודאי יינו וקנקניו גרמו. אם לא א""ל למקפה פטור דאמר ללוקח לא איבעי לך לשהויי. לר' חייא בר יוסף אף בקנקנים דמוכר פטור ואפי' א""ל למקפה שמזלו של הלוקח גרם. ולכו""ע אם א""ל למקפה וידוע שיינו מחמיץ בכל שנה הרי זה מקח טעות."	בבא בתרא צח.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ת. המקבל יין למחצית שכר ע""מ למכרה בוול שפט והחמיץ לפני שהגיע לשם. על מי ההפסד ומדוע? "	"לרב כהנא ההפסד מתחלק בין הנותן והמקבל שסבר כרב חייא בר יוסף שהיין מחמיץ בגלל מזל בעליו ומזל שניהם גורם. ואיכא דאמרי שההפסד כולו על הנותן שסבר כרי יוסי ברי חנינא דמצי א""ל מקבל הא חמרך והא קנקנך היכא דא""ל למקפה, והכא נמי כיוון דא""ל למכרה בוול שפט הרי צוה לו להשהותו. ולהלכה פסק הרשב""ם כרי חייא בר יוסף דקאי שמואל כוותיה <sup>ריט</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>ריט.  אבל הרשב""א כתב שהלכה כר' יוסי בר' חנינא וכן פסקו הר""ח והרי""ף והרא""ש  (סי' יב)  והוא לשיטתם ששמואל לא פליג אר' יוסי בר' חנינא.</span>"	בבא בתרא צח.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תא. תניא אחרים אומרים רומו כקורותיו. מדוע לא אמרו רומו כרוחבו? 	"אב""א ביתא מעילאי רווח, שהחומה היתה מתקצרת למעלה והקורות שלמעלה גדולות מרוחבו שלמטה. ואב""א משום דאיכא בי כווי, החלונות מקום כניסת הקורות בתוך החומה והקורות גדולות מרוחבו."	בבא בתרא צח:		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	תב. כתיב והבית אשר בנה המלך שלמה לה' שלשים אמה קומתו וכתיב עשרים אמה קומתו? 	"גובהו היה לי אמה. אלא שבקדש הקדשים היו הכרובים שעשה שלמה שגובהם היה י' אמות, והפסוק אומר שמראשי הכרובים ולמעלה היה כ' אמה. וקמ""ל דהני עשר אמות שהכרובים והארון עומדים בהם כמו העשרים שלמעלה,מה העשרים כולם חלל ואין בהם דבר כך גם העשר,וגוף הכרובים בנס היו עומדים, ומקום ארון אינו מן המדה אלא בנס היה עומד. וכתבו התוס' (ד""ה כי) שרש""י בפירוש הפסוק כתב שקדש הקדשים היה גובהו כ' אמה וההיכל היה גובהו ל' אמה. והקשו התוס' על דבריו מסוגיין."	בבא בתרא צח: ותוס'		
